Vayedaber

Simple Havroutah

Psa'him

Daf 60a

אוֹ דִילְמָא בִּשְׁתֵּי עֲבוֹדוֹת תְּנַן, וַאֲפִילּוּ לְרַבִּי מֵאִיר דְּאָמַר תְּפוֹס לָשׁוֹן רִאשׁוֹן — הָנֵי מִילֵּי בַּעֲבוֹדָה אַחַת, אֲבָל בִּשְׁתֵּי עֲבוֹדוֹת — מוֹדֶה דְּמִיפְּסִיל.

Traduction

Or perhaps the mishna meant to teach a case of two rites. During the first rite, one had a particular intent, and during the second rite he had a different intent. Then, even according to Rabbi Meir, who said that in general we hold one accountable for the first expression, this rule applies only in one rite, but in two rites even he concedes that it disqualifies. Since the second statement was made during a different rite, it too is significant.

Rachi non traduit

או דילמא בשתי עבודות תנן. אחת חישב לשמו ובשניה שלא לשמו והכא ליכא למימר תפוס לשון ראשון שהרי ארבעתן העבודות חשובות זו כזו ליפסול את הזבח באחת מהן ואפילו לרבי מאיר מיפסיל:

ומהדר גמרא אהייא מהני לישני דסיפא דמתניתין קיימא הך בעיא:

אָמְרִי: אַהֵיָיא? אִי נֵימָא אַשֶּׁלֹּא לִשְׁמוֹ וְלִשְׁמוֹ, בֵּין בַּעֲבוֹדָה אַחַת בֵּין בִּשְׁתֵּי עֲבוֹדוֹת, בֵּין לְרַבִּי מֵאִיר בֵּין לְרַבִּי יוֹסֵי — אִיפְּסִיל לֵיהּ מִקַּמָּיְיתָא, דְּהָא לְרַבִּי יוֹסֵי נָמֵי, אַף בִּגְמַר דְּבָרָיו אָדָם נִתְפָּס אִית לֵיהּ. אֶלָּא: אַלִּשְׁמוֹ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ — מַאי?

Traduction

They said: To which part of the mishna does this discussion refer? If we say that the discussion pertains to the case in the mishna of slaughtering an offering first for a different purpose and then for its own purpose, then whether these intentions are verbalized during one rite or during two rites, whether according to the opinion of Rabbi Meir or according to the opinion of Rabbi Yosei, the offering is disqualified from the first statement, as also Rabbi Yosei holds that a person is held accountable even for the conclusion of his statement. That does not mean that the final statement is primary but that it too has value and complements the previous one. Therefore, since one initially intended to offer the Paschal lamb for a different purpose, it was immediately disqualified. Rather, the question is concerning the case of slaughtering an animal first for its own purpose and then for a different purpose; what exactly are the parameters of that case?

Rachi non traduit

אי נימא אשלא לשמו. ברישא והדר לשמו הא בין לר' מאיר בין לר' יוסי אפילו בעבודה אחת מיפסיל לר' מאיר דהא אמר תפוס לשון ראשון לרבי יוסי נמי מיפסיל דהא ר' יוסי אף בגמר אית ליה כלומר תחלת דבריו של אדם וסופן בכולן דעתו נתפסת וכולן מתקיימין:

אלשמו ושלא לשמו. דאי בעבודה אחת נמי פסיל ליה מתני' תו לא מיתוקמא כרבי מאיר דאמר תפוס לשון ראשון ולשון אחרון לא חייל:

Tossefoth non traduit

אבל בשתי עבודות אפי' ר' מאיר מודה. וא''ת והיכי מיתוקמא מתני' כר' מאיר הא קתני סיפא לטמאים ולטהורים כשר ואמאי נימא תפוס לשון ראשון ובעבודה אחת מיירי דאין מחשבת טמאים אלא בשחיטה וי''ל דמתני' מיירי כגון דקיימי קמיה טמאים וטהורים ואמר הריני שוחט לאלו דבענין אחר לא משכחת מקצת ערלה דלא פסלה לר' מאיר אליבא דרבא דאמר אינה לשחיטה אלא לבסוף:

תָּא שְׁמַע: הַפֶּסַח שֶׁשְּׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ, וְקִבֵּל וְהִלֵּךְ וְזָרַק שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ. הֵיכִי דָּמֵי? אִי נֵימָא כִּדְקָתָנֵי, לְמָה לִי עַד דִּמְחַשֵּׁב לְכוּלְּהוּ? מִקַּמָּיְיתָא אִיפְּסִיל לֵיהּ!

Traduction

The Gemara cites a series of sources in order to resolve this question. Come and hear a resolution to the question from what is taught in the mishna: A Paschal lamb that one sacrificed for a different purpose, and he received the blood, and carried it to the altar, and sprinkled it for a different purpose, is disqualified. This needs clarification: What exactly are the circumstances? If we say that the case is exactly as it was taught, that these four rites are all performed for a different purpose, why do I need to say that he intended to perform all of them, i.e., the slaughter, receiving of the blood, carrying the blood to the altar, and sprinkling it upon the altar, for a different purpose? The offering has been disqualified from the first improper intention during slaughter.

Rachi non traduit

אי נימא כדקתני. שחט וקיבל והלך וזרק כולן שלא לשמו ולאו או קאמר למה לי בכולהו הא בחדא קי''ל בזבחי' בשמעתא קמייתא דהזבח נפסל:

אֶלָּא לָאו, הָכִי קָתָנֵי: הַפֶּסַח שֶׁשְּׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ, אִי נָמֵי שְׁחָטוֹ לִשְׁמוֹ וְקִבֵּל וְהִלֵּךְ וְזָרַק שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ. אִי נָמֵי שְׁחָטוֹ וְקִבֵּל וְהִלֵּךְ לִשְׁמוֹ, וְזָרַק שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ. דְּהָוְיָא לַהּ שְׁתֵּי עֲבוֹדוֹת.

Traduction

Rather, is this not what the mishna is teaching: A Paschal lamb that one slaughtered for a different purpose, or alternatively, he slaughtered it for its own purpose, but received the blood, and carried the blood, and sprinkled the blood for a different purpose, or alternatively, he slaughtered it, and received the blood, and carried the blood for its own purpose, but sprinkled the blood for a different purpose, in all these situations the offering is disqualified? If so, it is a case of different intentions in two rites, and the mishna can also be in accordance with the opinion of Rabbi Meir.

אֵימָא סֵיפָא: לִשְׁמוֹ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ, הֵיכִי דָּמֵי? אִי נֵימָא בִּשְׁתֵּי עֲבוֹדוֹת — הַיְינוּ רֵישָׁא! אֶלָּא לָאו, בַּעֲבוֹדָה אַחַת וְרַבִּי יוֹסֵי הִיא, דְּאָמַר: אַף בִּגְמַר דְּבָרָיו אָדָם נִתְפָּס.

Traduction

The Gemara asks: If so, say the latter clause of the mishna: For its own purpose and for a different purpose. The Gemara clarifies: What are the circumstances? If we say that one had these two intentions during two different rites, that is precisely the meaning of the first clause and there is no need to repeat it. Rather, must we not say that in this part of the mishna, one had both intentions during one rite, and the mishna is according to the opinion of Rabbi Yosei, who said that a person is held accountable even for the conclusion of his statement?

Tossefoth non traduit

אי בשתי עבודות היינו רישא. וא''ת ולימא דרישא איירי כששחט סתמא ולכך כשזרק שלא לשמו אמר הוכיח סופו על תחלתו אבל אם אמר בהדיא הריני שוחט לשמו ה''א דלא עקר שלא לשמו אפי' בשתי עבודות להכי איצטריך סיפא וי''ל דסברא הוא דבשתי עבודות אינו מועיל מפרש יותר מסתם:

לָא, לְעוֹלָם בִּשְׁתֵּי עֲבוֹדוֹת, וְרֵישָׁא — דְּקָאֵי בִּשְׁחִיטָה וְקָא מְחַשֵּׁב בִּשְׁחִיטָה, אִי נָמֵי, קָאֵי בִּזְרִיקָה וְקָא מְחַשֵּׁב בִּזְרִיקָא.

Traduction

This proof is refuted: No, actually it is possible to explain that even the latter clause of the mishna is referring to a case in which one has conflicting intentions during two different rites, and the difference between the first clause and the latter clause of the mishna is as follows: The first clause is referring to a case in which one is standing at the time of the slaughter and thinking about slaughtering the animal as a different offering; alternatively, he is standing at the time of the sprinkling of the blood and thinking about sprinkling for a different purpose.

Rachi non traduit

לעולם. סיפא נמי דקתני לשמו ושלא לשמו בשתי עבודות ודקשיא לך היינו רישא לא תיקשי רישא מיירי דכי שחט חישב בה לשמו וכשזרק חישב בה שלא לשמו וסיפא מיירי דבשעת שחיטה חישב תרתי מחשבות חדא על השחיטה לשמו וחדא על הזריקה שלא לשמו:

סֵיפָא — דְּקָאֵי בִּשְׁחִיטָה וְקָחָשֵׁיב בִּזְרִיקָה, דְּאָמַר: הֲרֵינִי שׁוֹחֵט אֶת הַפֶּסַח לִשְׁמוֹ לִזְרוֹק דָּמוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ. וְקָא מַשְׁמַע לַן דִּמְחַשְּׁבִין מֵעֲבוֹדָה לַעֲבוֹדָה, וְהַיְינוּ בַּעְיָא דְּרַב פָּפָּא.

Traduction

The latter clause of the mishna, on the other hand, is referring to a case in which one is standing at the time of the slaughter and thinking about sprinkling for a different purpose. For example, where he said: I am hereby slaughtering the Paschal lamb for its own purpose, but my intent is to sprinkle its blood for a different purpose. And the mishna teaches us a new halakha, that one can intend from one rite to another rite, meaning that one can disqualify an offering through an improper intention about an upcoming rite while performing an earlier rite. And this was the question raised by Rav Pappa on a different occasion. He asked if intent during one rite concerning the performance of a different rite can disqualify an offering.

Rachi non traduit

דאמר הריני שוחט לשמו. על מנת לזרוק שלא לשמו והכא ליכא למימר תפוס לשון ראשון דהא אעבודה אחריתי קאי לשון שני וקא משמע לן מתני' דמחשבין מעבודה לעבודה כלומר דמחשב בשעת עבודה זו על חברתה לעשותה במחשבת פסול נפסל מיד ואפילו לא עשה השניה במחשבת פסול כמו שחיטה:

והיינו בעיא דרב פפא. דאמר מחשבים מעבודה לעבודה בשחיטת קדשים בפ''ק (ד' י) דאמרינן התם מתקיף לה רב פפא דילמא הא קמ''ל דמחשבין מעבודה לעבודה:

Tossefoth non traduit

והיינו בעיא דרב פפא. פי' הקונט' דחוק דנקט רב פפא ולא נקט ר' יוחנן דאמר התם בהדיא מחשבין מעבודה לעבודה ונראה לריב''א דגר' לעיל בעי רב פפא בעבודה אחת תנן ומסיק היינו בעיא דרב פפא פי' שפיר מתוקמא בעיא דרב פפא שאינו יכול לפושט' מן המשנה וכן מצא רבי בספר ישן וכן גר''ח ורשב''א מפרש והיינו בעיא דרב פפא מה ששאל בעבודה אחת תנן או בשתי עבודות הנך שתי עבודו' היינו כגון שוחט לשמו על מנת לזרוק שלא לשמו:

תָּא שְׁמַע: אוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ וְלִשְׁמוֹ פָּסוּל. הֵיכִי דָּמֵי? אִי נֵימָא בִּשְׁתֵּי עֲבוֹדוֹת, הַשְׁתָּא לִשְׁמוֹ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ אָמְרַתְּ פָּסוּל, שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ וְלִשְׁמוֹ מִיבַּעְיָא?!

Traduction

Since our question has not been resolved, it is necessary to bring another proof: Come and hear that which is taught in the last clause of the mishna: Or for a different purpose and for its own purpose, the offering is disqualified. The Gemara analyzes this statement: What exactly are the circumstances? If we say that it speaks about two rites, there is a difficulty: Now that you have already said that if the priest first performed a rite while intending that the offering be for its own purpose, and then performed a rite with the intention that it be for a different purpose, the Paschal lamb is disqualified, is it necessary to say that it is disqualified when the priest first performed a rite while intending that the offering be for a different purpose, and then performed a rite with the intention that it be for its own purpose? It is obvious that the offering is disqualified immediately with the first expression of intent.

Rachi non traduit

השתא לשמו ושלא לשמו. דעבודה ראשונה בכשרות אמרת פסול במחשבת עבודה שניה:

שלא לשמו ולשמו מיבעיא. דכיון דנפסל בעבודה ראשונה מהיכן יחזור ויוכשר:

Tossefoth non traduit

שלא לשמו ולשמו מיבעיא. וא''ת כי נמי אמרי' בעבודה אחת תיקשי ליה הכי השתא לשמו ושלא לשמו פסול שלא לשמו ולשמו מבעיא דאפי' ר' מאיר דפליג בלשמו ושלא לשמו בשלא לשמו ולשמו מודה דלכ''ע תפוס לשון ראשון וי''ל דאי בעבודה אחת מיירי קא משמע לן כמו שפירש בקונ' דלא אזלינן בתר לשון אחרון [דוקא] לאפוקי מבן ננס דאית ליה בפרק בית כור (בבא בתרא ד' קה.) תפוס לשון אחרון לגמרי לבטל הראשון ור''י מפרש דבעבודה אחת אתי שפיר דתני שלא לשמו ולשמו אגב לשמו ושלא לשמו כיון דשניהם בעבודה אחת אבל בשתי עבודות דרישא הפסול בזריקה וסיפא הפסול בשחיטה לא דמו אהדדי ולית ליה למתניי' אגב רישא:

אֶלָּא לָאו, בַּעֲבוֹדָה אַחַת. וּמִדְּסֵיפָא בַּעֲבוֹדָה אַחַת — רֵישָׁא נָמֵי בַּעֲבוֹדָה אַחַת!

Traduction

Rather, isn’t the mishna addressing a case in which the priest has two intentions during one rite? And since the last clause of the mishna talks about one rite, the earlier clause of the mishna must also speak about one rite, and the mishna is according to Rabbi Yosei.

Rachi non traduit

אלא לאו בעבודה אחת. ותנא לשמו ושלא לשמו לאפוקי מדרבי מאיר דאמר תפוס לשון ראשון ותנא שלא לשמו ולשמו דלא תימא תפוס לשון אחרון דהא הדר ביה מקמא וכי שחיט אהאי בתרא קא שחיט קמ''ל דר' יוסי הוא דאמר בכל דבריו אדם נתפס ולא הדר ביה אלא אתרוייהו איכוין:

ומדסיפא. שלא לשמו ולשמו בעבודה אחת קאמר דבשתי עבודות לא איצטריך:

רישא. דלשמו ושלא לשמו נמי אף בעבודה אחת ור' יוסי היא:

לָא, לְעוֹלָם בִּשְׁתֵּי עֲבוֹדוֹת, וּבְדִין הוּא דְּלָא אִיצְטְרִיךְ לֵיהּ, וְאַיְּידֵי דִּתְנָא לִשְׁמוֹ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ, תְּנָא נָמֵי שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ וְלִשְׁמוֹ.

Traduction

The Gemara refutes this proof: No, actually it is possible to explain that the last clause speaks about two rites, and by right it was not necessary to include this case, as it could have been inferred from the previous case. It was included for stylistic considerations: Since the mishna taught the case in which the rites are performed for its own purpose and for a different purpose, it also taught the case in which the rites are performed for a different purpose and for its own purpose.

Rachi non traduit

לעולם בשתי עבודות. ודקשיא לך פשיטא הא איפסיל ליה מעבודה קמייתא:

איידי דתנא לשמו ושלא לשמו. לאשמעינן דמחשבין מעבודה לעבודה כדלעיל תנא נמי שלא לשמו ולשמו:

תָּא שְׁמַע: שְׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו, וְשֶׁלֹּא לִמְנוּיָו, לַעֲרֵלִים וְלִטְמֵאִין — פָּסוּל. הָכָא פְּשִׁיטָא בַּעֲבוֹדָה אַחַת, וּמִדְּסֵיפָא בַּעֲבוֹדָה אַחַת — רֵישָׁא נָמֵי בָּעֲבוֹדָה אַחַת!

Traduction

The Gemara again attempts to bring a proof: Come and hear that which is taught in a different mishna: If one slaughtered the Paschal lamb with the intent that it be for those who cannot eat it, i.e., for people who physically cannot consume it; or for those who were not registered for it, i.e., for people who did not register in advance for this particular offering; or for uncircumcised or ritually impure people, whom the Torah forbids from consuming the Paschal lamb, it is disqualified. Here, in the mishna cited, it is obvious that one had this intent during one rite, as the mishna explicitly states that he had this intent during the slaughtering. And since the latter clause, which is the next mishna, speaks about one rite, the first clause, which is the current mishna, must also speak about one rite, and it is not in accordance with the opinion of Rabbi Meir.

Rachi non traduit

שלא לאוכליו. לחולה ולזקן שאין יכולין לאכול כזית ואין בו מנויין אחרים אלא הן:

פסול. דאיש לפי אכלו כתיב (שמות י''ב:ד') הראוי לאכול:

שלא למנוייו. נימנו עליו חבורה זו ושחטה לשם חבורה אחרת:

לערלים. ישראל שמתו אחיו מחמת מילה והן פסולין מלאכול פסח דכתיב כל ערל לא יאכל בו (שם):

טמאים. נמי אסורים בקדשים ובכרת הן על אכילתן:

הכא פשיטא בעבודה אחת קאי. דהא חדא מחשבה הוא דאיכא:

רישא נמי בעבודה אחת. כלומר אפילו בעבודה אחת ודלא כר' מאיר:

Tossefoth non traduit

שחטו שלא לאוכליו. פי' רש''י לחולה ולזקן ואין מנויין עליו אלא הן וקשה אם כן מאי איריא שלא לאוכליו אפי' סתם נמי פסול כיון שאין לו אוכלין ונראה דמיירי דיש נמי מנויים אחרים:

מִידֵּי אִירְיָא?! הָא כִּדְאִיתָא וְהָא כִּדְאִיתָא: סֵיפָא — בַּעֲבוֹדָה אַחַת, רֵישָׁא — אִי בַּעֲבוֹדָה אַחַת, אִי בִּשְׁתֵּי עֲבוֹדוֹת.

Traduction

The Gemara refutes this proof. Are the two cases comparable? Need they be exactly parallel? Perhaps this case is as it is, and that case is as it is. The latter clause, the next mishna, speaks about one rite, whereas the first clause, the current mishna, speaks either about one rite and is not according to Rabbi Meir or about two rites and is even according to Rabbi Meir.

Rachi non traduit

מידי איריא. וכי ראיה היא זו:

סיפא. דבמחשבה אחת מיירי ליכא לאוקומה אלא בעבודה אחת:

רישא. דמיירי בשתי מחשבות איכא לאוקומא אי אף בעבודה אחת ודלא כר' מאיר:

אי בשתי עבודות. ולא בעבודה אחת ור' מאיר:

תָּא שְׁמַע: לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו — כָּשֵׁר. הֵיכִי דָּמֵי? אִי נֵימָא בִּשְׁתֵּי עֲבוֹדוֹת, וְטַעְמָא דְּחַשֵּׁיב בִּזְרִיקָה, דְּאֵין מַחְשְׁבֶת אוֹכְלִין בִּזְרִיקָה —

Traduction

The Gemara further proposes: Come and hear a solution based on what was taught later in that other mishna: If one slaughtered the Paschal lamb with the intent that it be for those who can eat it and for those who cannot eat it, it is valid. This ruling must be clarified: What exactly are the circumstances? If we say that one had two intentions during two different rites, e.g., he slaughtered it for those who can eat it and sprinkled the blood for those who cannot eat it, then the reason that the sacrifice is valid is that he had the disqualifying intention at the time of the sprinkling, which does not invalidate the offering because there is no intent concerning those who can eat it during the sprinkling. That is, intent to feed the Paschal lamb to those who are unable to eat it invalidates the offering only during the slaughter but not during the sprinkling.

Rachi non traduit

לאוכליו ושלא לאוכליו. כדמפרש ואזיל:

היכי דמי אי נימא בשתי עבודות. שחטו לאוכליו ע''מ לזרוק שלא לאוכליו ואשמעי' דכשר:

וטעמא מאי משום דאין מחשבת אוכלין. אין מחשבת פסול האוכלין כגון חולה וזקן פוסלת בזריקה דבשחיטה הוא דכתיבי אוכלין לפי אכלו תכוסו והיינו תשחוט כדמתרגמי' ושחט ויכוס:

Tossefoth non traduit

אילימא בב' עבודות טעמא דחשיב בזריקה. נראה לר''י דהכא איירי אליבא דרבה דאמר לקמן (פסחים ד' סא:) שחטו למולין על מנת שיתכפרו בו ערלים כשר דלרב חסדא דאמר פסול לא מצי מיירי בשתי עבודות מיהו לקמן משמע במסקנא דאף לרבה פסול:

הָא בַּעֲבוֹדָה אַחַת, כְּגוֹן בִּשְׁחִיטָה דְּמַהְנְיָא בַּיהּ מַחְשְׁבֶת אוֹכְלִין — פָּסוּל, וְהָא קַיְימָא לַן מִקְצָת אוֹכְלִין לָא פָּסְלָא!

Traduction

But if one had both intentions during one rite, such as the slaughter, during which intent with regard to those who will eat the offering is effective, the sacrifice is disqualified. However, this conclusion is difficult, for we maintain that if only some of those who are to eat the Paschal lamb are unable to do so, such as in this case, the offering is not disqualified.

Rachi non traduit

ה''ג בעבודה אחת כגון בשחיטה דמהני' בה מחשבת אוכלין פסול. ואפי' כה''ג דאמר לאוכליו ושלא לאוכליו:

והא קיימא לן. לקמן (פסחים דף סא.):

מקצת אוכלין. כגון הכא דנימנו בו ראויין לאכול ושחטו לשם כולן כשר דהא כולה שחיטה נמי משום אוכלין צריכה דאי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה ולקמן מפרש מאי שנא דלשמו ושלא לשמו פסול ולאוכליו ושלא לאוכליו כשר:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source